חשיבות האבל בחיינו

עץ-כד נולד מרעיון שמהדהד דרך, מסע, פתיחה - מה שמאפשר לחלק להתאבל בתהליך פשוט ומשמעותי המכבד את החיים. כפי שכותב הסופר הצרפתי-סיני פרנסואה צ'נג בספרו "מדיטציה על המוות או ליתר דיוק על החיים", אבל לא רק מסמל את סוף הקיום, אלא גם על מעבר להבנה עמוקה יותר של החיים עצמם.

 

חשיבות האבל בפסיכולוגיה

הכחשה או סירוב לקבל את עזיבתו של אדם אהוב הם המקור לקשיים רבים. זהו שלב טבעי בתהליך האבל, המשמש כמנגנון הגנה לריכוך הכאב המיידי של האובדן.

עם זאת, אם ההכחשה נמשכת זמן רב מדי, יכולה להיות לה השפעות עמוקות על בריאותו הנפשית והרגשית של אדם. עצב מדוכא, כאב שלא הובע, או סירוב להתעמת עם המציאות עלולים להוביל להפרעות חרדה, דיכאון כרוני, ואפילו תסמינים פסיכוסומטיים כמו עייפות קיצונית, כאב בלתי מוסבר או הפרעות שינה.

במקרים מסוימים, אבל לא פתור, במיוחד בשילוב עם פצעים רגשיים קודמים שלא עובדו, יכול להוביל להפרעות פסיכולוגיות חמורות יותר - כגון התנהגויות אובססיביות, ניתוק מהמציאות או נסיגה חברתית מוחלטת. כפי שמסביר הפסיכואנליטיקאי פול-קלוד רקמייה בעבודתו פורצת הדרך. לה דיי אוריג'ינר (האבל המקורי), אובדן נוכחי יכול להפעיל מחדש את מה שהוא מכנה אבל מקורי: אבל עמוק, לעתים קרובות לא מודע, הקשור לחוויות מוקדמות של פרידה או חסך רגשי בילדות. כאשר אבל ארכאי זה צץ מחדש מבלי שיוכר או יעובד, הוא יכול לערער את יציבות הנפש, להחליש את מנגנוני ההגנה ולתרום להתפתחות הפרעות אישיות קשות כמו נוירוזה, פרנויה, או, בצורותיה הפתולוגיות ביותר, סטייה נרקיסיסטית (ראה גם את עבודתו של Racamier, "Les Perversions narcissiques").

קבלת אבל פירושה לאפשר לכאב להתבטא כדי לשנות אותו. משמעות הדבר היא גם יצירת מרחב לכבד את זכרו של הנפטר תוך כדי המשך מסע חייו.

למרות שאבל הוא חוויה כואבת, הוא תהליך חיוני לבניית הנפש ולהתפתחות הפרט. כיצירה אמיתית של מקור, הוא מלווה צמיחה משלבי החיים המוקדמים ביותר, עובר דרך שלבי הקיום, מזין דינמיקה משפחתית ותרבותית, ומסתיים רק במוות - בנקודה שבה הוא מועבר לאלה שנשארים. בכך הוא פותח מרחב לצמיחה וטרנספורמציה.

 

שלבי האבל

שלבי האבל מתוארים לעתים קרובות באמצעות מודל חמשת השלבים שזכה לפופולריות של הפסיכיאטרית אליזבת קובלר-רוס בספרה משנת 1969 על מוות וגוסס. אולם אבל הוא תהליך ייחודי ומורכב המשתנה מאדם לאדם, וכל אחד חווה אותו אחרת.

1. הכחשה: שלב ראשון זה כרוך בסירוב מודע או לא מודע להכיר במציאות האובדן. האדם עשוי להיראות מרוחק או אבוד במחשבה, מנותק מההווה.
2. כעס: לאחר הכחשה, עלולות להתעורר רגשות של חוסר צדק, שיובילו לכעס המופנה כלפי עצמו או כלפי אחרים. שלב זה מלווה לרוב ברגשות כמו אשמה, גועל או טינה.
3. הִתמַקְחוּת: בשלב שלישי זה, השכול עשוי לנסות לשלול או למזער את המציאות. הם עשויים לרצות לחזור אחורה בזמן, לשנות את מעשיהם או למצוא דרכים לבטל את האובדן.
4. דכאון: לאחר שלב המיקוח, האדם חווה עצב עמוק ונאבק בהיעדרו של יקירתו. שלב זה מתאפיין בייאוש, קושי לדמיין את העתיד, והשלמה רגשית.
5. קבלה: השלב האחרון הזה הוא קריטי. האדם מכיר במציאות האובדן, בונה את חייו מחדש בהדרגה ומוצא דרכים להתקדם. בעוד שזכרונות הנפטרים נשארים, הם נעשים עדינים יותר, והכאב פוחת עם הזמן.

חשוב לציין ששלבים אלו אינם ליניאריים ועשויים להיחוות בסדר שונה או עם תקלות מזדמנות. כל אדם מנווט את האבל בקצב שלו, בהשפעת אישיותו, חוויות חייו ונסיבותיו.

 

כיצד עץ כד יכול לעזור לך בשלבים אלה

"עזור לעצמך, והשמים יעזרו לך."

לעולם אל תשכח שאתה היחיד שבאמת יכול לנווט את המסע הזה. הכלים שאנו מספקים הם רק מדריך שיעזור לך למצוא את התהודה שלך. "הכר את עצמך, ותדע... את החופש שלך."

הרעיון לשייך עץ לכד הוא להביא אלמנט של חיים לחוויה זו. צפייה בעץ גדל ומשגשג תעזור לך לראות את המעבר הזה כחלק ממעגל החיים ולא כסוף.

אתה יכול להדפיס או לכתוב מסר על הכד - כזה שמבטא את המחשבות האחרונות שלך עבור הנפטר: פרידה, משאלה למסע שליו, מסר של אהבה, הכרת תודה או הוקרה.

הכד, אטום במכסה המקורי שלו, יכול להישמר בביתכם למשך מספר חודשים. תקופה זו מאפשרת לך להרהר, להבהיר את מחשבותיך ולהוקיר זיכרונות משותפים כאשר אתה מוצא שלווה פנימית. זה גם נותן לך זמן לבחור עץ או צמח המייצג באופן סמלי את אישיותו של יקירך, כמו גם את המיקום האידיאלי לקבורה.

כאשר אתה מרגיש מוכן להיפרד ולתת לאהובך ללכת, אתה יכול להמשיך בנטיעת העץ בתוך הכד. צעד זה, חדור כוונה, מודעות וסמליות, מאפשר לך לתת משמעות להפרדה לקחת חלק פעיל במעבר הזה.

אתה יכול לשמור את הכד עם העץ בבית שלך במשך כמה ימים או אפילו שבועות* ולהדליק לידו נר כדי להאיר את מסע הנשמה ולהציע מחווה אחרונה.

ואז מגיעה הקבורה, מסמנת את ההפרדה הפיזית ותחילתו של קיום חדש. שחרור והתחלה חדשה.

ככל שיעברו ימים, חודשים ושנים, תראה את העץ חי, גדל, פורח עם עונות השנה כדי להציע לך תמיכה, נחמה ופרספקטיבה חדשה על החוויה האולטימטיבית שאנו מכנים מוות.

כדי לעזור לך למסד ולנווט את התהליך הזה, אנו ממליצים לך לרשום את הרגשות והחוויות שלך בכל שלב.

לכל חברינו הפרנקופונים, כפי שאמר פעם ז'אק לאקאן:

"Écrire des livres - Écrire délivre"

 

 

 * פרנסואה צ'נג, עליו נדון במאמר עתידי.

* פול-קלוד רקמייר, "Le deuil Originaire"

* לאחר מספר ימים או שבועות, הכד יתחיל לשחרר מים מהשקיה דרך בסיסו. הנח צלחת מגן מתחת ושקול לקבור אותה בהקדם.

חומר עיוני  ??? כד עץ: כלי פסיכולוגי לעיבוד אבל

חומר עיוני  ???  "התמודדות עם אבל: 6 גישות טיפוליות להתגברות עליו"